שלום נ' מלון קרלטון בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע, ילדי שנת 1951, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף כנגד הנתבעות בגין נזקי שמיעה וטנטון אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה מעבודה ממושכת ברעש אצל הנתבעת 1, כאיש אחזקה.

2.אין מחלוקת כי התובע עבד אצל הנתבעת משנת 1984 ועד לשנת 2004. הנתבעת 2 מבטחת את הנתבעת אחת משנת 1999 בלבד. התובע עבר לעבוד לאחר מכן בקיבוץ געתון. כמו כן יש לציין כי באותה העת נכנס המלון, הנתבעת 1 לקשיים כלכליים.

3.התובע נסמך על חוות דעתו של ד"ר דן ניר אשר חווה דעתו כי לתבוע נותרה נכות בשעור 40% בגין ליקוי השמיעה ונכות בשעור של 10% בגין הטנטון. תחילת הנכויות מיום 31.1.01.

הנתבעת 2 נסמכת על חוות דעתו של ד"ר אמיר גורי אשר חווה דעתו כי לתובע ליקוי שמיעה מעורב וטנטון לא תמידי שנגרמו בערבות מחלה אוזן התיכונה ואינם קשורים לתנאי עבודתו במלון קרלטון.

4.תחילה מונה על ידי כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר טלמון. ד"ר טלמון ערך חוות דעתו והגישה לבית המשפט. על פי חוות דעתו נותרו לתובע 40% נכות בגין ליקוי שמיעה ו- 10%נכות בגין טנטון כתוצאה מחשיפתו לרעש.

לאחר הגשת חוות הדעת הגישה הנתבעת בקשה לפסול את חוות דעת המומחה בין היתר מן הטעם שד"ר טלמון טיפל בתובע בעבר.

בהחלטה מנומקת מיום 29.12.09, הורתי על ביטול מינוי המומחה ד"ר טלמון בתיק זה שכן מן הכרטסת הידנית של קופת חולים ניתן ללמוד כי בשנים 1997-2003 נבדק התובע על ידי ד"ר טלמון לפחות חמש פעמים. בהתאם להוראות תקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי ועל מנת של יהיה כל חשש למשוא פנים הוצדק יראה ולא רק יעשה בוטל מינוי המומחה.

5.מונה כמומחה מטעם בית המשפט ד"ר משה גולדשר. בהתאם לחוות דעתו יש לראות קשר של גרימה בין חשיפתו של התובע לרעש בעבודתו לבין חלק מן הפגיעה באוזניו. המומחה מעריך כי 50% מקורם בחשיפה לרעש ו- 50% בהליך תחלואתי טבעי. באשר לשעור הנכות מציין המומחה כי 105 בגין טנטון ו- 40% בגין ליקוי שמיעה. המומחה מציין כי תחילת תחולת הנכות מיום 14.9.9.7.

אציין כי המומחה נחקר בחקירה נגידת על ידי ב"כ התובע. בחקירתו הנגדית אישר כי בשנת 1997 אחוזי הנכות של התובע היו פחותים וכי מאז ועד לעריכת חוות דעתו מצב השמיעה של התובע התדרדר.

התיישנות

6.תביעת התובע הוגשה לבית המשפט ביום 19.7.07. הנתבעת טוענת להתיישנות התביעה. לאחר ששמעתי את כלל הראיות ועיינתי בסיכומי טענות הצדדים, שוכנעתי כי התביעה התיישנה ויש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה.

7.שתי מערכות דינים משלימות חלות על תקופת ההתיישנות בנזיקין. ההסדר הכללי מצוי בחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") אותו משלים ההסדר הספציפי הקבוע בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [כב' השופט אור בע"א 34/95 עמוס גבעון נ. ד"ר י' ברמה, פ"ד נ(4) 462, להלן: "פס"ד גבעון"].

8.ככלל, ובהתאם להוראות סעיפים 5-6 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין, ובכלל זה תביעות נזיקין, הינה שבע שנים. תקופה זו מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. "היום שבו נולדה עילת התובענה" מוגדר בהוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כדלקמן:

89.לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות — "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:

(1)מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל — היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך — היום שבו חדל;

(2)מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל — היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע — היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק.

9.סעיף 89(1) הנ"ל מתייחס לעוולות בהן הנזק אינו תנאי מתנאי האחריות, כדוגמת עוולת התקיפה. מרוץ ההתיישנות בעוולות מסוג זה יחל ביום שבו אירעו המעשה ו/או המחדל המקימים את האחריות בלא קשר לנזק שאירע (ר' גם ישראל גלעד "התיישנות בנזיקין ומחלות סמויות" משפטים י"ד תשמ"ה, עמ' 503).

לעומתו, מתייחס סעיף 89(2) לעוולות שבהן הנזק הוא אחד מיסודות האחריות, כדוגמת רשלנות [פס"ד גבעון הנ"ל; ע"א 2919/07 מדינת ישראל- הועדה לאנרגיה אטומית נ. עדנה גיא- לפל (19.9.2010) (להלן: "הלכת אנרגיה אטומית"]. לעניין זה כבר נקבע, כי "גילוי הנזק כמוהו כיריית הזנקה של התובע לתחילת מסלול מירוץ ההתיישנות, אך אין להמתין עד לגילויו המלא של הנזק ודי בסימני הנזק, ו"משנתגלה הנזק, שוב אין להמתין לגיבושו השלם במלוא היקפו" (הלכת אנרגיה אטומית, על איזכוריה עוד ר' ע"א 1254/99 המאירי נ. הכשרת הישוב- חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535 (להלן: "פרשת המאירי").

10.בבואנו לבחון סוגיה של התיישנות תביעת נזיקין, יש להבחין בין שלוש קטיגוריות של מקרים כלהלן: